נוצה בודדה במסעו במעלה הזרם למסירת בקבוק השיקוי המכושף!

עכשיו צריך לחכות. לפעמים חצי שעה ולפעמים יותר. עד שעץ הדונג יגיר את כל השרף שלו אל הכלי. ותהיה כמות שתספיק לסתימת הסדק בסירת הקאנו. בינתיים נוצה בודדה בחן את הסביבה. הוא היטה אזנו לקולות היער המוכרים, כדי למצוא משהו חריג. כשלא מצא, נראה שנרגע קצת. בעצם, המסע שלו במעלה הנהר נועד היה למטרה מקודשת. לפני שיבעה ימים ניגש אליו כוהן הכפר וביקש ממנו להביא בקבוק שיקוי מכושף אל אחד מידידיו הזקנים שגר במערה היער. נוצה בודדה לא בדיוק ידע היכן ימצא את אותו זקן. אבל כוהן הכפר צייד אותו בקמע שאמור היה להגן עליו ולעזור לו למצוא את הדרך הנכונה. את הקמע קשר בזהירות לשרשרת שענד על צווארו, כרע ברך לפני הכוהן הזקן והבטיח לו שיעשה כל מאמץ להגיע אל מערה היער המבודד ולמסור את בקבוקון הנוזל המכושף לידיד שניזקק לו.

״ואם אינך יודע לאן לפנות, התפלל אל הרוח הגדולה והנשר והם ינחו אותך בדרכך״

מילמל כוהן הכפר הזקן, הניח את ידיו על ראשו של נוצה בודדה ובירך אותו באריכות ימים, הצלחה וכל טוב בדרך.

אחרי השיחה, נוצה בודדה חיכה שבקבוקון המשקה המכושף יהיה מוכן. הכוהן נעלם אל תוך ביקתתו. ולאחר שישה ימים בדיוק קרא לו, והניח בידו את הבקבוקון. נוצה בודדה תפר את החפץ אל הביטנה הפנימית של חולצת הכותנה הגסה שלבש, ככה שנשא אותו בחשאי צמוד לגופו. למחרת עם אור ראשון, התעורר. ירד אל הנהר, התיר את סירת הקאנו הקטנה שלו והתחיל חותר במעלה הזרם על פי הוראותיו של הכוהן הזקן. כל המאורעות הללו של הימים האחרונים חלפו כברק במחשבותיו של נוצה בודדה.

בעצם הוא ביער לבדו. לא סתם קראו לו כולם נוצה בודדה. תמיד היה לבדו במשימה אישית שלו, או בשירות אחד מבני הכפר. אף אחד לא אירח לו לחברה. נוצה בודדה סמך על עצמו בלבד. והרגיל את עצמו להיסתדר בכל מצב.

שוב הוא הביט בחתך של עץ הדונג הגבוה וקם לבדוק את גובה נוזל השרף בכלי המאולתר. כשהיה שבע רצון מהתוצאה, התיר את הענפים שחיברו את הכלי לגזע ונשא את הכלי בזהירות. החתך בקליפת העץ, יסתם מעצמו עוד כמה רגעים.עכשיו עליו לחזור על עקבותיו למקום שבו השאיר את סירת הקאנו הסדוקה. למזלו הטוב, נהג בחוכמה וסימן את הדרך. השמש התחילה לרדת מאחוריי העצים הזקופים. ונוצה בודדה ידע רק שיגיע אל הסירה יצטרך למצוא לעצמו מחסה לבלות בו את הלילה. לא יוכל להמשיך בדרכו בחשיכה.

אולי אספיק לסתום את הסדק כדי שיתייבש עד מחר. קיווה בלב.

הוא העביר יד במהירות על הבליטה בחולצה וכשהרגיש שהבקבוקון נמצא במקום, התחיל צועד נימרצות לעבר הסימן הראשון שהשאיר מאחוריו בענף. ככה פילס את דרכו בחזרה לגדת הנהר. למזלו, צעד בתוך שביל רמוס היטב של רגלי פילים. החיות הגדולות הקלו עליו מאד את המעבר ביער. ביד אחת החזיק חזק את כלי הדונג וככה הגיע במהירות לסירת הקאנו. לפני שניגש למלאכה, הביט מסביב לראות אם משהו השתנה בסביבה. העצים נראו לו עומדים כשומרי יער, יציבים וזקופים. עליהם הירוקים משמשים מחסה לציפורים קטנות, תוכים וקופי מקוק. שיחי הפטל הקדוש ושיחים נוספים שעליהם חדים, צמחו מסביב. גדת הנהר מכוסה באבנים קטנות ובוץ. המקום נראה כפי שהשאיר אותו. ניצנוץ אדום משך את תשומת ליבו. נוצה בודדה קפא במקום ונשימתו נעצרה.

הוא זינק לעבר הענף והסיר ממנו חתיכת מוך אדום ורך שנשר מבגד.

יש כאן עוד אנשים! חשב במהירות. עליי להעלם… (המשך יבוא)