Posted on Leave a comment

שלושה ציורים הדפס משי ואיור

איך לתפוס אריה כחול

שלושה ציורים הדפס משי ואיור

הדפס משי נוח שחור צהוב כחול ממוסגר
לפני חודשיים בערך יצרתי את ההדפס-משי נוח (בסוד) זה ההדפס-משי הראשון והמוצלח שעשיתי. הייתי מאד גאה ותוך כדי ייצור שלו הכנתי עוד גלופה כדי להדגיש את האריה בצבע נוסף… ובכלל יש לי נטייה לעשות הדפסים “מלוכלכים כאלה” כמו ציורי אקריליק עם המון שכבות צבע עבות ואמנותיות.
וממש לא גרפיים ומדויקים, ככה  כזאת אני. עשיתי סידרה קטנה של 22 הדפסים של נוח, על פי השיר נוח של יורם טהרלב בביצוע מתי כספי. אפשר לראות אותם פה.
 
זה נוח בשלושה צבעים
 
מחקתי את הגלופות של נוח, פרט לגלופה השלישית והאחרונה שכאן היא מופיעה בכחול וצהוב. כאן זה גם המקום לגלות, שבשעת ההדפסה של נוח השתמשתי במסיכות מנייר פרגמנט- פרי פיתוח מקורי שלי- בעקבות העבודה במיטבח ובקונדיטוריה
אלא אם כן יתגלה, שהירושיגה אמן הדפס היפני גם השתמש בהן
וזוהי הגלופה שנישארה, איתה הדפסתי את שלושת הניירות הללו
הדפס משי חלקי איור
כאן, בגלל שאני מכירה את הציור טוב (כי אני ציירתי אותו) הסתכלתי על החללים הריקים היכן שהיתה צריכה לעמוד ממוטה וגם גמל מימין ושמאל של האריה וחשבתי לצייר משהו אחר.
אבל בגלל שאני אוהבת גירסאות או וריאציות, חלק מזה, זה כי אף פעם אני לא יודעת להחליט מתי זה יפה מספיק, גמור ושלם. ובא לי עוד להעמיק בנושא הציור ולצייר אותו בעוד דרך או גירסה.
אז הדפס-משי הוא פשוט מושלם בשביל אמניות כמוני, בילתי מסופקות (או גאוניות ). פשוט הסתכלתי על שלושת הניירות המודפסים רק עם אריה ועוד קצת ענפים מסביב והאגם וחשבתי לצייר בכל נייר משהו אחר.
בציור הראשון היה נידמה לי שצייד אורב לאריה ומנסה לתפוס אותו-
אפילו שני ציידים!
(ילדים, מיצאו את הצייד השני) 
צייד כזה אפריקאי, נחום גוטמן צייר בסיפרו הנהדר “לובנגולו מלך זולו” שקראתי מליון פעמים בערך.
ולכן קראתי לציור “איך לתפוס אריה כחול?” מחווה לנחום גוטמן
הנה הציור
איך לתפוס אריה כחול
הציור השני שגם בו יש שני ציידים
ילדים, היכן מסתתר הצייד השני בציור?
שני ציידים
אני אגלה את התשובה
מימין לשיח במרכז הראש שלו מציץ מלמטה!
 
 
אחר כך, התכתבתי עם חברה ובהשראת נושאי שיחת-התכתבות ציירתי את הציור השלישי, שהוא לא מחווה לכלום, אלא משפחה שלמה
של אריות עם אמא לביאה ושני גורי-אריות חמודים. הנה הוא:
משפחה של אריות
אז לסיכום,
 
זה כייף לעשות וריאציות לאותו איור! הנה ציור אחר ליום העצמאות שעשיתי לו וריאציות גם כן אבל הפעם עם מכונת צילום ופשוט צבעתי מהר את הציורים עם מכחולים
בצורה שונה, אז כאבה לי הרגל ונישארתי בבית ורק שמעתי את הזיקוקין בחוץ…
Posted on Leave a comment

הקומיקס-מיצי-ואילונה-נופשות-

מיצי ואילונה נופשות סקיצה

...הקומיקס מיצי ואילונה נופשות ועוד עיניינים

כאן בציור שציירתי לפני הרבה שנים וצבעתי אותו לפני שבועות ספורים, מיצי הכלבה ואילונה הפילה יושבות ומנהלות שיחה. הקוים השחורים צוירו בטוש ממש לא מזמן, אבל הציור המקורי של הפילה והכלבה צויר כשהייתי בת 27, זו היתה תקופה קשה מאד, שניסיתי להתגבר עליה בכתיבה של הספר הנ”ל

הנפש – היא אף פעם לא מה שהיא נראית- זוכרת את התחושות והרגשות שהיו לי אז בשעת הכתיבה ומה שחשבתי זה- שיהיה פה תיקון אם אתקן את כל הספר ואצבע אותו מחדש.

הסיפור הוא על שתי שכנות: מיצי הכלבה ואילונה הפילה (שהן אולי אני וחברתי הילה שגרה בשכנות אלי) שמחליטות יום אחד לצאת לנופש באוטובוס. הן אורזות מזוודות ויורדות במקום לא מוכר להן, ומתגלה להן חלקת חוף קטנה. אילונה שמאד אוהבת ים הולכת למקום שבו השאירו את המזוודות כדי להביא למיצי מגבת. ומיצי מחכה לה.

בינתיים הזמן עובר, ומיצי המודאגת יוצאת לחפש את אילונה הפילה שהלכה להביא מגבת מהתיק. בדרך היא פוגשת זוג צעיר , איש זקן וילד אבל אף אחד מהם לא ראה את אילונה. מיצי מגיעה למזוודות ומוציאה משם מגבת. אילונה שלא מצאה את המזוודות מחליטה לשכב ולנוח באיזה מקום, כי היה לה חם ונרדמת.

מיצי חוזרת לחוף, אילונה מתעוררת והולכת לחפש את מיצי חברתה, ושתיהן ניפגשות בחוף. סיפור קצת מוזר, נכון?

אבל הסוף הוא: “שתיהן נהנו זו מחברתה וזו מפינתה”

כשיש מחסום יצירתי, זה באמת לא קורה לי הרבה בחיים, אלא רק כשאני עושה סרט-אנימציה. סרט אנימציה זוהי עבודה קשה ומפרכת ויש הרבה שלבים שצריך לעבור וכל כך קל “להתעצל” ככה אני קוראת לזה באחד מהם ולעכב את הכל 

.אבל בספר הזה,שהשלד שלו ניכתב בגיל  עשרים ושבע- יש לי מחסום יצירתי

אחת הדרכים הטובות ל”התגבר” על מחסום יצירתי היא פשוט להגדיר ולמיין אותו. מה “בדיוק” מפריע לי עכשיו ומונע את המשך העבודה? דעו לכם, קוראים יקרים ש”עצלות” לפני שהיא באה לידי ביטוי במעשה, באה לידי ביטוי במחשבה.

והרי “סוף מעשה במחשבה תחילה”  והעצלות מתחילה תמיד כעצלות מחשבתית. ניתן לסלוח לעצמך, אם את עייפה או מותשת ממשהו אחר, אך כאשר זאת עצלות “פרופר” בלי נימוק וצידוק צריך לאזור כוחות ולהתגבר עליה, לפני שהיא תתגבר עליי. כי הרי אין את כל החיים כדי לצייר ספר, נכון? הספר “יגמר” באיזשהו שלב, וצריך לתפוס אותו בזמן

 

מיצי ואילונה נופשות סקיצה

 זה ציור ממש ישן… ציירתי אותו לפני שנים רבות ועכשיו, אני אחשוף פה כמה דוגמאות לציור “המתוקן”

מיצי ואילונה סקיצה ישנה
דף מיצי ואילונה של
וכאן הדף העדכני בספר, הציור העליון הוא שיפור ו”תיקון” של הציור הישן מגיל 27. הוספתי להן רקע וחתול. (הרי אין אנימטור טוב שלא מוסיף חתול בשעת הצורך) ההמשך של המשבצות בדף של הספר-קומיקס הוא שהן יוצאות מהבית לאחר שארזו את המזוודות, לאילונה הפילה המזוודה מאד כבדה, וככה הן סוחבות גם “בציור ישן” ומתוקן את המזוודות במורד הכביש.
לפני הרבה שנים, לא היה שם כביש אלא רק הציור של שתיהן… גם פה, הוספתי את הרקע לפני שבועות ספורים: כביש נאה עם גדר חיה של השכנים ממש כמו בשיכון המזרח, שם גדלתי.
 
לגבי טכניקה העבודה
 
קומיקס מהסוג הזה, ויוצר קומיקס שמאד אהוד עליי הוא לואיס טרונדהיים הצרפתי, המצייר ממש כך, את חבריו ומכריו כחיות (אבל מי שהתפרסם בזכות זאת הוא ארט שפיגלמן הצייר והכותב של הקומיקס הנהדר למבוגרים “מאוס” על סיפור הצלתו של אביו ממחנות ההשמדה הנאציים- שני היוצרים מאד מומלצים לדעתי למי שאוהב\ת קומיקס|) 
אז קומיקס מהסוג הזה בדרך כלל צובעים במחשב בתוכנה שנקראת פוטושופ. בגלל, שבמהלך היום אני עובדת רוב הזמן מול מחשב (ממש במקצוע אחר!) החלטתי לצבוע את הכל בטושים. כן, ממש טושים אלכוהולים
ואם צריך לעשות שיפור בפוטושופ. אז כך זה נראה:
אוטובוס מיצי ואילונה
דף צביעה בטושים
עכשיו כמה הערות לתהליך העבודה: כי צריך לצלוח כמה משוכות ביצירה של סיפור מצויר או רומן גרפי, או בשם העממי – קומיקס!
דבר ראשון, הוא הסיפור. אם אין סיפור טוב וקוהורנטי כלומר, עם התחלה ברורה, אמצע מותח וסוף עם רזולוציה – אין טעם בכלל לצאת למסע של הציור של הדפים.
ולכן, קיימים החששות שהסיפור לא טוב – ועליהם צריך להתגבר. דבר חשוב הוא לתת למישהו חיצוני לקרוא את הסיפור ולשמוע את דעתו\ה… אפילו לתת לכמה אנשים (ובכלל טוב לאסוף מכרים ומכרות הם לא חייבים להיות חברים טובים ממש ורצוי אפילו שלא יהיו, כאלה שיש להם\ן דיעה ורקע אמנותי ויכולים לנסח יותר  מחצי מילה שתסביר את הדיעה שלהם – כי כלל גדול הוא- שדברי חכמים בנחת נישמעים- ומי שזורק לכם שזה “מעולה” או “לא טוב” ולא מוסיף נימוקים והסברים – עדיף שילך לראות טלויזיה) כלומר דיעות כאלה לא עוזרות בכלום…
משוכה נוספת (או עכבה) היא הטכניקה. אצלי בצורה אישית, הכל מגיע כחבילה אחת: כשיש לי רעיון וסיפור איכשהו מתגלה לי גם הטכניקה “בעיני רוחי” כלומר, אם פה החלטתי על טושים אלכוהוליים ופוטושופ לשיפור, הרי זה בגלל שרציתי ויז’ואל מסוים ומיוחד שישלב צביעה ידנית עם עבודה ממוחשבת… ובכן, צריך שכל אחד\ת יגלה על עצמו\ה לבד, איך ההחלטה הזאת מתקבלת באופן אישי.
 
אבל זה חשוב, ואפשר להתיעץ עם עוד אנשים.
 
והמשוכה האחרונה, היא מה יהיה אחר כך? וזאת שאלה השאלות שמפריעה ליוצרים בעיקר בארץ.
מה אחרי שהכל יהיה מוכן? אני אוציא לאור את הספר לבד? מי יקנה אותו?
 
וכאן, ואת זה גיליתי בגילי המאוחר (אבל גם בעומק כשהייתי צעירה חשבתי כך) מזה, צריך להתעלם לגמרי!!
כי אין כמו ההרגשה, שעשית יצירת אמנות שלמה לבד, (בעזרת הקב”ה כמובן) והיא גמורה כספר שלם. ומוכנה. השיקול הפרגמטי יכול למנוע מהיצירה לצאת לאור (ספר או סרט) בשלב ההתחלתי. צריך לחשוב על כך כדרך מפותלת שמתחילים לצעוד בה, אבל אין לראות מה מעבר לפינה הבאה בשביל
ובינתיים נהנים מהנוף, והאויר הפתוח, ותמיד יש הפתעות בהמשך הדרך (אלא אם כן, מישהו הזמין את הספר ושילם מראש) וכך, אחרי שיש סיפוק מלא מזה שזה מוכן אפשר לחשוב (ואולי גם יהיו רעיונות קודם) איך לשווק ולהפיץ את הספר.
במקרה שלי, לשמחתי: כך ראיתי מסרטי האנימציה שעשיתי – בסוף זה מגיע לפסטיבל נחשב. ובמקרה של ספר: אפשר לקחת דוגמא טובה מאמנים נחשבים בעבר כמו ואן -גוך למשל. האיש היה קם בבוקר ויוצא לצייר בחוץ ומה שהעסיק אותו, זה מתי יגמרו לו הצבעים והבדים ולכן כתב לאחיו תיאו כדי שירכוש עבורו את החומרים שיוכל להמשיך בציור.
ואן-גוך האמן השאיר אחריו ציורים רבים ששוים מיליונים, אך הוא מת בחוסר כל. הוא דוגמא לנחישות והתמדה וצורך.
אם בוער הצורך ביצירה תכונות חשובות נוספות הן נחישות והתמדה…
כלומר, לא שהצעתי לכולם פה, לצייר ספרים ןלמות בחוסר-כל (חס ושלום) אלא לראות כדוגמא אמן=אמת שחי חיים עם טעם למרות שללא הישג חומרי בחייו.
 
בהחלט חשוב להנות.

איור של שתי הדמויות שלי עם הארנב של המאייר והקומיקסאי האהוב עליי- לואיס טרודהיים (שגם מציייר חיות כבני אדם)

תוספות מאוחרות:

קומיקס עם מיצי ואילונה משנת 2005

Posted on Leave a comment

רישום

בסטה בשוק הישן בראשל"צ

רישום

מאמר למרכז למחקר ומידע של משרד החינוך

דיוקן עצמי רונית 01

מאת רונית זרעוני

המרכז למחקר ולמידע   מציג את רונית זרעוני, במאית אנימציה, אנימטורית, מאיירת ומעצבת גראפית. בוגרת בצלאל ביחידה לאנימציה (משנת 2000).    רונית למדה באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בפקולטה לקולנוע טלוויזיה ועוסקת ביצירת סרטי אנימציה עצמאיים שהשתתפו בפסטיבלים בארץ ובעולם. בעלת סטודיו חריבי אנימציה 

(מ 2017) טבחית ורושמת.  ביקשנו מרונית לספר משהו על עצמה ולשתף אותנו בהווייתה הפנימית כאמנית. רונית נענתה לשתף פעולה במשימה לא קלה לזו ואנו מודים לה על כך.

בברכה רבה,   דניאל פלורנטין המרכז למחקר ולמידע

                                                         מחוז תל אביב

 

הזיכרון הראשון שלי מציור, נראה לי הוא מגיל הגן.. ילדים קטנים מציירים בכל מיני צבעים שנותנים להם. לנו, בבית הוריי היה מחסן בחצר, הוא היה מרווח וקריר, ובקיץ, כשהוריי המסוכסכים רבו, הייתי נכנסת עם דפי נייר מחשב מודפסים בצד אחד וצבעים על בסיס שמן שנדמה לי קיבלתי מדודה זיוה – קופסא גדולה של 120 צבעים קריונס  והייתי בשקט, שם לבד, או עם אחותי הקטנה עידית מציירת אני זוכרת איך הסברתי פעם, ששחור הוא הצבע הכי חשוב. כי איתו אני יכולה לצייר, זה הכי בולט ואח”כ בפנים לצבוע, בכל מיני צבעים. זה היה מגיל גן או מגיל ב”הס יסודי מאד מוקדם.

מאמר זה מוקדש לכל מורי הציור שהיו לי, שכל מה שאמרו לי ולימדו, מגיל צעיר מאד ועד לימודיי בבצלאל- האקדמיה לאמנות ועיצוב, חוזר אליי עתה, בשעות שונות עת אני מציירת. ממורה הציור בבה”ס יסודי, אדם מבוגר, שלקח אותי לשיחה ואמר לי, ששם לב, שנושא התנ”ך מאד מושך אותי בציור ואני מרבה לצייר סצינות משם. ועד המורה לציור בכיתות מאוחרות יותר, זאת עם התלתלים, שהמליצה לי ללמוד בבצלאל  (היא היתה בוגרת בצלאל) ועד דויד וקשטיין, כיום פרופ’ בבצלאל, ואז שכן שלי בשיכון המזרח בראשל”צ, שלמדתי אצלו כילדה קטנה ואף לאחר הצבא במשך שנה שלמה ושעשה לנו תערוכה במתנ”ס בשיכון. שהיא התערוכה היחידה בה השתתפתי. למוריי הציור שהיו לי בבי”ס אבני לאמנות ביפו, בו למדתי בשנה האחרונה לשירות הצבאי, אבינועם קוסובסקי,   ושמעון אבני ז”ל, מורי ורבי, שהיתה לי זכות ללמוד אצלו. וללמוד על צבע ואמנות. וגם על זה שהצלחה יכולה לבוא בפתאומיות מאלוהים, ושאפשר לעבוד במקצוע אחר.  וגם מוריי בבצלאל, מני סלמה המורה לרישום, תמי בצלאלי, סשה אוקון, מארק ינאי מורה לצבע וצבעי מים, יוסי אבולעפיה בשנה א’. להם התודה והברכה, שזכו ללמד אותי. 

זכיתי לקצת כשרון. כשרון הוא מתת אל, אפילו בתנ”ך, האמנים שהקימו את אוהל מועד ובראשם בצלאל הנביא, שעל שמו נקראת האקדמיה לאמנות בירושלים, היללו את השם וגייסו את כל כשרונם ומרצם, להמציא לעם במדבר, משכן ראוי, יפה וקדוש לשכינה. לפיכך, לדעתי אמן\ית צריכים להרגיש קצת לא ראויים וצנועים כדי לשמש צינור מתאים לרוח ולהצליח להעביר את מתנת האלוהים הזאת לבני האדם וכן גם לשמור על מידה גדולה של מוסריות. לפחות להדבק בעשרת הדיברות. מינימום.

מעבר לכשרון, חייבים להשקיע ולהתמיד בלימוד התחום של ציור ורישום, גם אם נראה שלא לומדים כלום, עצם הרישום החופשי, שנובע מתוך אהבה לדבר, כבר מלמד את הרושם- כמו תרגול טוב- ומשפר לו את היכולת. כמו מוזיקאים שמתאמנים על כלי כדי לנגן בקונצרט. מי שאוהב את הדבר, ורוצה להתמקצע ולהפוך את זה למשלח יד עם פרנסה, חייב להעמיק ולא להפסיק לרשום לעולם. 

 אני במקצועי, אנימטורית. יוצרת של סרטי אנימציה וזה מה שלמדתי ב”בצלאל”. גם בשנים שלא מצאתי עבודה כאני מטורית, לא הפסקתי לרשום ולצייר – וזה, ניתן לומר, הציל את חיי.

כעת, אנסה לתאר קצת את תהליך הרישום שהוא הבסיס לציור טוב. מי שלא יודע לרשום (וכך זה היה לפחות בעבר, בימי הביניים ועוד אחורה) אין טעם שיתחיל לצייר בצבע את הנושא. כי אם אני רוצה לצייר כד עם פרחים – אז אני חייבת לדעת איך הוא נראה במציאות.. ואם אני רוצה לצייר אישה או איש, אני חייבת לדעת לצייר אותם מהמציאות. איך הראש שלהם נראה, האוזניים, כפות הידיים, גובה, תנוחת גוף, משקל.. דברים שונים, כדי שאוכל לצייר טיפוסים שונים.   אחרי שציירתי 10,000 כדים במציאות, מהתבוננות בהם, אוכל להמציא כד משלי מהדמיון. ולעצב אותו כפי שארצה. זה נקרא אילוסטרציה – איור.    ואחרי שאצייר 70,000 כפות ידיים, אוכל לצייר לדמות שלי איזו כף יד שארצה. אפילו עם ארבע אצבעות וכפפה, כמו למיקי מאוס.  וכן, יש לי ביסוס לדבר מתולדות האמנות. אמני ימי הביניים, היו נוהגים לעשות סקיצות רבות ברישום לפני שניגשו לציור המלא בצבע. האמנים הגדולים ביניהם, כגון רמברנדט, רודן הפסל הצרפתי, מיכאלנג’לו, ואן גוך ההולנדי, החדש יותר, עסקו בכך רבות. רק לא מזמן, קראתי שהתגלתה סקיצה של רישום של כלב שרמברנדט עשה, לפני שצייר כלב באחד מציוריו, שנמכרה, במיליוני דולרים..

רישום תלוי בהתבוננות. ומהי התבוננות? פשוט להסתכל על הנושא. יש אנשים רגישים שקולטים במבט עין אחד, מה העניין. אפילו אצל חבריהם. מיד מבחינים במצב הרוח של החבר\ה, מה השתנה בו, האם הסתפר\ה, הסתרק וכו’

ובציור ורישום, יושבים מול נושא ההתבוננות כמה רגעים. הפתיחה של הרישום, היא לשבת בשקט ולהסתכל על הנושא במשך כמה רגעים ולקלוט את הפרטים שלו. באיזה גודל מדובר, מה זה בדיוק, היכן מונח בחדר, מה הרקע, מה הצבע, מה השוני שלו מאתמול. המבט השני, מוקדש לדף.

תמיד טוב לרשום על משטח גדול. לפחות רבע גיליון של דף נייר לבן או נייר עיתון. (50X 35 ס”מ) אז מסתכלים על הדף ובוחרים איפה בערך למקם את האובייקט, מאיפה הוא יתחיל (כן! כבר מזיזים את היד עם העיפרון!) איפה יסתיים. חשוב שכולו יכנס לדף, ולא חלק יישאר מחוץ לדף (כפי שהמורה שלי בכיתה ד’ הסביר!) וחשוב גם לנשום כמה נשימות עמוקות, לפני  מתחילים.                                                

זו עבודת קודש לצייר, שנובעת מהנפש, אז גם כדאי שיהיה כיסא נוח, משטח קשיח להניח את הדף, כל העפרונות, מחק, צבעים ומכחולים בהישג יד. אולי גם מוזיקה כייפית. וחברה נעימה (אם אפשר) ולפנות לכך זמן של שעתיים שלוש. בלי שיחות טלפון וטלויזיה.                                                                                       

בגלל שלאחרונה התחלתי ללמוד ציור יפני (אצל המורה היפני קזואו אישי) ואף חזרתי לא מזמן מיפן, רציתי להוסיף מספר מילים על הציור היפני. בשיעור, אצל קזואו אישי, אנו עושים צ’י-קונג. כחצי שעה.   בלי ללמוד ציור יפני, עוד משנה א’ בבצלאל, עסקתי בצ’י-קונג וטאיצ’י כ 15 שנים. אז מאד חשובה התנועה. 

תנועת העיפרון על הדף, הנשימה הנכונה, האנרגיה של הקו. לא ידעתי, אבל ככה המאסטרים היפניים לציור מלמדים את תלמידיהם. מי שרוצה להיות אמן יפני, עושה צ’י קונג. כדי שיוכל להניע את המכחול היטב, ולעשות קליגרפיה. ואני עשיתי טאי צ’י כי למדתי אנימציה, ואנימציה זוהי תנועה. ובטאי צ’י נעים ואז בתחילת לימודיי האנימציה, רציתי להבין את התנועתיות, ולכן למדתי. וגם בכלל זה דבר טוב וחיובי לעשות טאיצ’י  (אבל יותר טוב וחיובי לתרום לזולת).

ואז מגיעה המלאכה. כמו כל בעל מלאכה טוב. צריך להכיר כמה טכניקות בגישה לנושא ההתבוננות. אתאר פה כמה: ראשית, לקפוץ למים. פשוט לבחור נקודה שמוצאת חן מהנושא ולהתחיל “לנסוע” על הקו. עם העיפרון, בצורה חופשית לצייר. היכן שיש קשת, לעשות קשת, היכן שיש מימין או משמאל, עוד קוים גם לצייר אותם. ןהחשוב! זה להתרכז, ולהיות ערניים למה קורה על הדף. אם יצא לי קו ארוך מידי, מיד! לתקן עם מחק ולקצר אותו, או לקצר ללא מחיקה. אם העיגול גדול מידי מיד לתקן. כל הזמן להתבונן בנושא ההתבוננות ועל הדף בו זמנית,להשוות.  

האם הצלחתי לקלוט את המציאות ולהעתיק אותה לדף בדיוק? איפה טעיתי? ומה אפשר לתקן?

השיטה השנייה, חיפוש של הנושא. את זה לימד אותי סשה אוקון הצייר, בבצלאל. וגם מורה רוסי בחוג בכיתה ד’ (אולי זה מקובל ברוסיה).                                              

   מצמצמים את העיניים – זוהי טכניקה טובה. כאשר מצמצמים את העיניים – זה כאילו יש שמש בעיניים וקשה לראות. מה שבולט זה הצורות והנפחים. כדורים, כראשים, גלילים כידיים, מלבנים כטורסו וגוף. לא מבחינים בהרבה פרטים אבל כן מבחינים בכהה ובהיר. הכהה – איפה שיש קצת אור בולט והבהיר- איפה שיש הרבה אור קופץ ויוצא החוצה.                                                                                        

אז עם העיפרון וצמצום העיניים מתחילים לשרטט על הדף כדור, היכן שיש כדור, גליל  מתחבר היכן שיש גליל. מכהים את הכהה עם העיפרון ולא נוגעים בבהיר  ואח”כ נכנסים לפרטים. אם יש אצבעות מציירים אותן. גם הן גלילים קצרים, חלק מכופפים, חלק ישרים.

ככה רק מחיפוש הצורה על הדף – ללא הסברים של פרספקטיבה, נקודת מגוז, אור וצל ושאר מונחים מקצועיים. יוצא רישום לא רע בכלל. ואפשר לתפוס את המנח שלו בחלל וגם בצורה פתאומית, את מצב הרוח של האובייקט או הרושם. זו טכניקה שמתאימה למבוגרים. כי ילדים לא אוהבים לקשקש, ז”א שיש להם יותר מיד קוים על הדף. הם אוהבים לצייר רק את מה שצריך.

טכניקה שלישית. היא קווי העזר והמדידות.

מתבוננים בנושא ומרימים את העיפרון אל מול העיניים. מצמצמים את המבט וכמו בסיפור, איך מעלימים את ההר בנוף עם האצבע (פשוט מסתירים עם הבוהן את ההר) מתייחסים למרחק בין שתי נקודות בנושא ההתבוננות ומחפשים מה המרחק על העיפרון בין שתי הנקודות הללו. זה גם טוב, אם יש לי אלכסונים, במקרה שיש גג של בניין, אז פשוט אני מניחה את העיפרון באותה הזוית של הגג, מורידה מהר את היד (עם הזוית! שלא יזוז) ומשרטטת את האלכסון. בזה צריך להתאמן הרבה עד שזה מצליח באמת. גם את הקו של האלכסון צריך לעשות ביד בוטחת במהירות. התנועה יוצאת מהכתף, מרימים את כל הזרוע. בהחלט צריך לדעת לעשות קו ישר לגמרי כמו סרגל. וגם עיגול ישר כמו מחוגה. וגם קשתות מושלמות (ככה למדתי בחוג ציור בכיתה ד’ – וילדים מאד אוהבים להשוויץ בזה!)

בשביל לצייר טוב ולרשום טוב (וכאן אסכם) צריך להיות מספיק רגישים ולקלוט את המציאות מהתבוננות בנושא.                                                                                  

 אח”כ צריך לאהוב את הרישום ולהשקיע בכך שעות ארוכות ושנים. ואח”כ צריך לדעת לנוע ולהזיז את היד וגם לנשום נכון כדי להעביר את האנרגיה של הקו לרצות לצייר קו ישר ולהצליח לעשות זאת. מהר או לאט. חזק או חלש. בהיר או כהה. בעלי מלאכה טובים משקיעים בעצמם ובכלי שלהם (שזה הם ממש- בני האדם) ודואגים לשמור על תחושה של חרדת קודש בעשייה.                                                                    

  כמו שציינתי בהתחלה, בצלאל היה נביא וזכה לעשות את משכן הכבוד. ולכן, כל עבודת ציור או רישום, היא זכייה ב(עבודת אלוקים) – חייבת להיות עם תחושה של קדושה (גם אם זה ציור לאחיינית) וצריך להתאמץ – כי ציור זוכרים והוא יכול להשפיע.וגם המוסר העצמי חשוב.

 

עבודות נוספות שלי אפשר לראות בגלריה ובחנות לאמנות

 

Posted on Leave a comment

הפגודה הירוקה בגן העיר- סיפורו של הדפס משי

הפגודה באדום הדפס משי

תהליך עבודה על ההדפס: הפגודה הירוקה בגן העיר ראשל"צ

רישום של הפגודה בגן העיר
רישום של הפגודה בגן העיר

 

ראשית ישנו הרישום שעשיתי בשבוע שעבר בגן העיר. זה רישום של עפרון שחור-שומני על נייר צהבהב של סקטצ’בוק (150 גרם). לפני ההפיכה להדפס משי, צריך לעשות עיבוד תמונה כדי להעלים את צבע הנייר וכל מיני דפקטים קטנים בציור, הגברת הניגודיות וגם צריך קצת לחשוב על הצבעוניות. הדפס-משי פשוט רק בצבע אחד (שחור למשל)

זה כל טכנאי הדפסות יכול לעשות, ואני חשבתי על משהו אחר.

 

מצורף הרישום אחרי העיבוד תמונה. גם נתתי לזה יותר מרחב מלמעלה, כי זכרתי שעפו שם להקות של ציפורים בשבת, והסקטצ’בוק קצת הגביל אותי. דבר שני: יש לי גאלון של צבע אדום שקניתי יד-שניה, ומיד הפכתי את הפגודה הירוקה לפאגודה אדומה, בשבל לנצל את הצבע המיותר.

כדי ליצור צבע נוסף על הדפס-משי, צריך שיכבה נוספת ולפיכך מסגרת נוספת (למרוח אמולסיה, לפתח בח.חושך וכיוצ”ב) ובנוסף, יצרתי שיכבה נוספת מהעצים (שהם ירוקים לגמרי!) ובתהליך ההדפסה אוכל לקבוע באיזה צבע בדיוק הם יהיו.

הדפס מתוכנן ב סידרה של 25 עותקים.

יהיה ניתן לרכוש בחנות

רישום מעובד של הפגודה בגן העיר
רישום מעובד של הפגודה בגן העיר

-תהליך עבודה על הדפס המשי

יצאה לי אחלה מיסגרת! עכשיו צריך לסתום בפילר, את הדפקטים הקטנים שברשת. על הריצפה הטסטים על נייר. תהליך ההדפסה הוא ארוך ולכן אדפיס ביום אחר. בתכנון להדפיס בכמה שכבות, שחור ליין של הרישום, פאגודה אדומה, פנסים צהובים, ופנים פאגודה ורוד. כמובן, שכל החלפת צבע צריך לנקות את המסגרת עם סמרטוט טבול במים כדי שהצבעים לא יתערבבו וליבש בין שיכבה לשיכבה.

מקווה לשרוד את הכל, איזה ערב אחרי העבודה

תוספת נוספת
באמת ניגשתי לזה ביום שני בערב. הדפסתי 7 עותקים בשחור בתמונה המצורפת. יש לי בעיה קטנה שהליטר צבע שחור שברשותי יוצא סמיך מאד וקצת שומני בהדפסה ונראה לי שמיועד בכלל לטכסטיל ולכן גלשתי אתמול לאתר של ספידבול, חברת צבעים אמריקאית ושם ענו לי במייל שארטא ישראל הם המפיצים של הסידרה שלהם להדפס משי בארץ. היום, במחסן בארטא יגאל סיפר  לי שלא נישאר להם שחור .כמה חבל, אנסה להשיג בחנות בתל אביב וגם צבעים נוספים

 
סידרה של הדפסי משי
סידרה של הדפסי משי
הדפס משי ראשון
הדפס משי ראשון
מסגרת דפוס משי
מסגרת דפוס משי

המשך העבודה

הפגודה באדום הדפס משי
הפגודה באדום הדפס משי

עשיתי הדפסה של הפאגודה עצמה באדום למרות שבמציאות הפגודה ירוקה לגמרי. בכלל לא היתה לי התלבטות כי א’ צריך לגמור את החמישה גאלונים של צבע אדום שברשותי. ב’ אני אוהבת שזה יפני כזה עם שחור ואדום. כלומר אם כבר רישום בקו שחור אז לעשות את זה מינימליזם יפני. בצבעוניות האהובה עליי, של רחוק מהמציאות-קרוב למציאות הכי

הפעם הזאת, בגלל שהיה לי מחסור בצבעי הדפס- משי שמחירם מרקיע שחקים בארטא (מעל 200 ש”ח לקופסה) הזמנתי מהר מאמזון ובינתיים קניתי צבעי אקריליק מסדרות ברמה בינונית מינוס וניסיתי את ההדפסה איתם. קניתי בורדו, תכלת וירוק. הניסיון עלה חלקית יפה כשההדפסה של פנים הפגודה המוצל, קצת נימרחה בגלל המדיום הרך של צבע האקריליק הלא איכותי במקום דיו של הדפס-משי.

הדפס משי הפגודה עם שמיים כחולים
הדפס משי הפגודה עם שמיים כחולים

כאן גם צבעתי בכחול את הרקע באקריליק והוספתי את הלהקות הציפורים שראיתי ממש בשעת הרישום .אני כל הערב, עוברת ליד זה, כי זה מונח על השולחן לייבוש וחושבת לעצמי שזה די יפה. אז זה הדפס משי וציור ידני במשולב

המחשבה שאני צריכה לעשות ככה את כל הסידרה של שבעת ההדפסים עוברת לי בראש, אבל הרצון לחלוק עם עוד אמנים כמותי, כלומר להתיעץ בשיחה לגבי ההדפס חזק מאד כך שלבסוף התישבתי לכתוב את הפוסט. לפחות הקוראים הרוויחו

הפגודה הירוקה בגן העיר ראשל"צ

לרכישת הדפס-המשי בחנות. מהרו ! יש רק שיבעה עותקים
Posted on Leave a comment

קומיקס תהליך העבודה שלי

דף 1 מקומיקס חנה הנביאה
דף קומיקס מהסקטשבוק
דף קומיקס מהסקטשבוק

באמת, בער בי לכתוב על חנה הנביאה (לאחר תאונת דרכים מסתורית שעברתי כבר פעם שניה בדרך לדייט, לאותו בחור ולאותו מקום, שבה מישהו דרס לי את האופניים לגמרי, אך אני ניצלתי) ונסעתי לבקר בקבר שמואל הנביא בדרך לגבעת זאב בירושלים.

קבר שמואל הנביא בגבעת זאב בירושלים

אני מאד אוהבת קומיקס. אני זוכרת שבשנים הראשונות בבצלאל כל הזדמנות שהייתה לי, כמו חלון במערכת השעות, או סתם הפסקה הייתי עולה לספריה הגדולה (שהיא אוצר בפני עצמו באקדמיה הזו) ויושבת וקוראת ספרי קומיקס. רוב הספרים הטובים והמוצלחים לא נוצרו בארץ, כך שהייתי קוראת באנגלית, מעיינת בציורים של הספרים בצרפתית ומידי פעם פוגשת יוצרים ישראלים. אבל אלה היו בודדים ולא עמדו ברמה והתוכן שהספרים מחו”ל היו מספקים לי. אלה היו שעות של הנאה. ככה עברתי על כל הספרים של רוברט קראמב, את חוברות מאד הכרתי מהבית (משכן שלי)  אז רק דפדפתי קצת, הכרתי את לואיס טרונדהיים הצרפתי, (עם סיפרו המעולה ללא מילים לה-מוש שזה הזבוב)  ועוד ועוד.

זה לא שאני בקיאה מאד בסצנת הקומיקס העולמית שמשתנה, אבל את הקלאסיקות ומה שנמשכתי אליו, שזה בעיקר הומור הכרתי, שם , בבצלאל.

עם השנים, גיליתי שאפשר לקנות קומיקס באוזן השלישית בתל אביב (זה היה פעם היום כבר לא מוכרים שם) וגם בחנות ספרים לצרפתית שנפתחה אז מעל הדירה שהייתה לי, בכיכר מסריק בתל אביב. וכך, יש לי ספרים בצרפתית של יוצרים שאני לא יכולה לבטא את שמם אפילו…למרות שלמדתי כמה שנים צרפתית בתל-אביב. 

היוצרים הצרפתים שאת ספריהם רכשתי (וזאת הכללה עכשיו) מתאפיינים בציורים בטכניקה של צבעי-מים, כמו פעם.

על ספר קומיקס בדרך כלל, עובדים כמה אנשים: היוצר-כותב שכותב את הדיאלוגים ואת הסיפור, צייר הקומיקס – המאייר שיושב ורושם את הציורים, איש האינקינג, שעובר על האותיות בטוש שחור וגם מעצב גראפי ולפעמים יש אדם שצובע את הכל אם נעשית עבודה ממחושבת.

הפקה שלמה. ולכן , הספרים מחו”ל הם ברמה גבוהה כ ל כ ך כיון, שכל אחד מהשותפים הוא בעל-מקצוע מיומן

את הציפורניים שיש לי ובקבוק הדיו אני שומרת להזדמנויות מיוחדות. היום אני עושה את העבודה בעזרת טושים של מיקרון בעוביים שונים, טושים מיפן שקניתי באינטרנט ושעלו פרוטות ועיבוד ממוחשב בפוטושופ. בספר סיפור רחל המקראי בקומיקס מוזיקליסיפור רחל המקראי בקומיקס מוזיקלי השתמשתי גם בדיו ניהונגה שהבאתי מהטיול ביפן, וצבעתי קצת אפורים ושחורים על כל דף.

אני באופן אישי משתדלת למזער את העבודה הממוחשבת, ומעדיפה לעבוד ידנית על הרבה דברים מה שגורם לדרכים יצירתיות בפתרון של הצבע.

כעת אדגים כיצד אני מציירת את הספר הבא שלי “חנה הנביאה” על אימו של שמואל הנביא.

דף קומיקס מהסקטשבוק

את הציור עצמו והטקסט ביחד אני רושמת בתוך ספר סקיצות רגיל לגמרי עם עפרון רגיל. החלוקה לפריימים על הדף חשובה. אך זה לא משנה, כי גם את הקוים הלא ישרים וגם את חלק מהטקסט והפונט אחליף בפוטושופ למשהו יותר מסודר ומעוצב.

מה שלי חשוב, שהציור לא יהיה עם הרבה שגיאות (ויהיה יפה!) ואחר כך אחרי האינקינג הכל יהיה ברור למתבונן\ת.

 

קומיקס למה אני לא ישנה בלילה

בשלב הבא, אני עוברת עם הטושים על הקוים. מחליטה על קו אחד, למשל במקומות בהם יש לי כמה קוים בעיפרון, אני בוחרת את הקו הטוב ועוברת עליו בטוש. ואחר כך, מוחקת את כל העיפרון עם מחק. שלא מלכלך ולא נימרח

זה אחרי האינקינג ולפני הצביעה 

בשלבים הבאים, סורקים את הציורים למחשב. מתקנים את הלבן והשחור (לבן-לבן ושחור – שחור) חותכים ומעמדים בתוך דף איי4 אני מנקה גם את הקוים הלא-ישרים בין הפריימים ומחליפה אותם בקוים ישרים ואחרי העריכה הלשונית של הטקסט אוכל לבחור פונט ולכתוב את הכל בצורה מסודרת.

בשלב הצביעה טרם החלטתי אם אצבע בצבעי מים וחלק בפוטושופ – כיון שזה הולך להיות ספר צבעוני- או שאשלב בין דיו יפני וצביעה ממחושבת.

צריך לעשות טסט כמו בכל דבר אמנותי.

דף 12 מקומיקס חנה הנביאה
דף 1 מקומיקס חנה הנביאה

פוסט מהפייסבוק

אתנחתא מכל פירורי המחק.
קטע מהעמוד השני בנובלה הגרפית הזאת, שלצערי ניפתחת באונס של אשה על ידי חופני בן עלי, שהיה בנו של הכהן הגדול והוא ואחיו פנחס מוגדרים על ידי המקרא כ”בני בליעל”. כלומר, כבר אז ניצלו את השררה והיו דואגים לקבל את החלקים הטובים ביותר בקרבנות וגם שכבו עם נשים שבאו להתפלל.
“אין חדש תחת השמש” וגם “עולם כמנהגו נוהג” (קהלת) אבל, זה לא העיקר.
חנה שהתפללה לצאצאים, הבטיחה כי הבן שיולד לה יהפוך למשרת בקודש ונזיר ה’ ” ומורא לא יעלה על ראשו” ואכן, הקב”ה נענה לתפילתה והיא יולדת את שמואל. וכשהנער קצת גדל, מביאה אותו למשכן בשלה והוא הופך למשרת בקודש תחת חינוכו של עלי, הכהן הגדול. הסיפור המרתק ממשיך, לא המצאתי כלום, מוזמנים לעיין בספר שמואל א, כיון ששמואל גדל להיות שמואל הנביא והוא זה שמכתיר את שאול המלך, המלך הראשון לבני ישראל שמתחיל את שושלת המלוכה בעם. וכידוע, שמואל יצא מחלציה של חנה הנביאה, לאחר שהתפללה לבן ולאחר מכן, היא ממשיכה ללדת עוד שני בנים ובת וגם מקימה לנו את הלכות התפילה – עד היום! דמות חשובה !ת
לשם שינוי, זה יהיה גם בצבע..

פוסט מהפייסבוק

חנה הנביאה היתה חלק משבע נביאות המוזכרות בתנ”ך. דמותה החשובה, כמעט ואינה מודגשת בספרות המקרא. למעשה הקימה את הלכות התפילה הנהוגות עד היום. (אתמול כאשר רציתי למצוא היכן היא קבורה, כמעט והתבלבלתי עם חנה ושבעת בניה הקבורה בצפת). חנה היתה אימו של שמואל הנביא וקיברה נמצא יחד איתו, בהר הזיתים בירושלים.
זה מה שכתוב באתר של הר הזיתים:
כרטיס נפטר: חנה
חנה , נולדה ב לא ידוע. נפטרה בתאריך יז אלול תרמב
על מצבתה נכתב:
“פנ האשה הצנועה מ’ חנה בר’ ישכר נלבע יז אלול תרמב תנצבה “

חנה היתה עקרה ואישתו של אלקנה מרמתיים. פנינה “צרתה” היתה מציקה לה הרבה על עיניין זה. אך אלקנה שאהב אותה, היה נוהג לנחם אותה. עד שעלי הכוהן השגיח באישה המזיזה שפתיה בלא קול בבית המקדש. וחשב שהיא אשה שיכורה.

“וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר: יְהוָה צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. (שמואל א’ פס ט-יג)

חנה מצטדקת בפני עלי הכוהן: “וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה. “
מכאן אנו מוצאים את הלכות התפילה נהוגות עד היום:
“וחנה היא מתפללת על ליבה” – שצריך המתפלל לכוון ליבו.
“רק שפתיה נעות” – שצריך להניע את השפתים על פי המילים בתפילה.
“וקולה לא ישמע” – שצריך להתפלל בלחש, ואסור להגביה את הקול בתפילה.
“ויחשבה עלי לשיכורה” – שאסור להתפלל שתויי יין. (מתוך ויקיפדיה, הערך חנה)
לפעמים אני נדהמת מחשיבות הנשים הנביאות במקרא, וכמה קצת מוקדש להם בספרות. כמובן, שחנה חוזרת הביתה ומתעברת ויולדת את שמואל “כי מה’ שאלתיו”
“תפילת חנה” היא חלק מהתפילה הנאמרת בבוקר.