Posted on Leave a comment

הקומיקס-מיצי-ואילונה-נופשות-

מיצי ואילונה נופשות סקיצה

...הקומיקס מיצי ואילונה נופשות ועוד עיניינים

כאן בציור שציירתי לפני הרבה שנים וצבעתי אותו לפני שבועות ספורים, מיצי הכלבה ואילונה הפילה יושבות ומנהלות שיחה. הקוים השחורים צוירו בטוש ממש לא מזמן, אבל הציור המקורי של הפילה והכלבה צויר כשהייתי בת 27, זו היתה תקופה קשה מאד, שניסיתי להתגבר עליה בכתיבה של הספר הנ”ל

הנפש – היא אף פעם לא מה שהיא נראית- זוכרת את התחושות והרגשות שהיו לי אז בשעת הכתיבה ומה שחשבתי זה- שיהיה פה תיקון אם אתקן את כל הספר ואצבע אותו מחדש.

הסיפור הוא על שתי שכנות: מיצי הכלבה ואילונה הפילה (שהן אולי אני וחברתי הילה שגרה בשכנות אלי) שמחליטות יום אחד לצאת לנופש באוטובוס. הן אורזות מזוודות ויורדות במקום לא מוכר להן, ומתגלה להן חלקת חוף קטנה. אילונה שמאד אוהבת ים הולכת למקום שבו השאירו את המזוודות כדי להביא למיצי מגבת. ומיצי מחכה לה.

בינתיים הזמן עובר, ומיצי המודאגת יוצאת לחפש את אילונה הפילה שהלכה להביא מגבת מהתיק. בדרך היא פוגשת זוג צעיר , איש זקן וילד אבל אף אחד מהם לא ראה את אילונה. מיצי מגיעה למזוודות ומוציאה משם מגבת. אילונה שלא מצאה את המזוודות מחליטה לשכב ולנוח באיזה מקום, כי היה לה חם ונרדמת.

מיצי חוזרת לחוף, אילונה מתעוררת והולכת לחפש את מיצי חברתה, ושתיהן ניפגשות בחוף. סיפור קצת מוזר, נכון?

אבל הסוף הוא: “שתיהן נהנו זו מחברתה וזו מפינתה”

כשיש מחסום יצירתי, זה באמת לא קורה לי הרבה בחיים, אלא רק כשאני עושה סרט-אנימציה. סרט אנימציה זוהי עבודה קשה ומפרכת ויש הרבה שלבים שצריך לעבור וכל כך קל “להתעצל” ככה אני קוראת לזה באחד מהם ולעכב את הכל 

.אבל בספר הזה,שהשלד שלו ניכתב בגיל  עשרים ושבע- יש לי מחסום יצירתי

אחת הדרכים הטובות ל”התגבר” על מחסום יצירתי היא פשוט להגדיר ולמיין אותו. מה “בדיוק” מפריע לי עכשיו ומונע את המשך העבודה? דעו לכם, קוראים יקרים ש”עצלות” לפני שהיא באה לידי ביטוי במעשה, באה לידי ביטוי במחשבה.

והרי “סוף מעשה במחשבה תחילה”  והעצלות מתחילה תמיד כעצלות מחשבתית. ניתן לסלוח לעצמך, אם את עייפה או מותשת ממשהו אחר, אך כאשר זאת עצלות “פרופר” בלי נימוק וצידוק צריך לאזור כוחות ולהתגבר עליה, לפני שהיא תתגבר עליי. כי הרי אין את כל החיים כדי לצייר ספר, נכון? הספר “יגמר” באיזשהו שלב, וצריך לתפוס אותו בזמן

 

מיצי ואילונה נופשות סקיצה

 זה ציור ממש ישן… ציירתי אותו לפני שנים רבות ועכשיו, אני אחשוף פה כמה דוגמאות לציור “המתוקן”

מיצי ואילונה סקיצה ישנה
דף מיצי ואילונה של
וכאן הדף העדכני בספר, הציור העליון הוא שיפור ו”תיקון” של הציור הישן מגיל 27. הוספתי להן רקע וחתול. (הרי אין אנימטור טוב שלא מוסיף חתול בשעת הצורך) ההמשך של המשבצות בדף של הספר-קומיקס הוא שהן יוצאות מהבית לאחר שארזו את המזוודות, לאילונה הפילה המזוודה מאד כבדה, וככה הן סוחבות גם “בציור ישן” ומתוקן את המזוודות במורד הכביש.
לפני הרבה שנים, לא היה שם כביש אלא רק הציור של שתיהן… גם פה, הוספתי את הרקע לפני שבועות ספורים: כביש נאה עם גדר חיה של השכנים ממש כמו בשיכון המזרח, שם גדלתי.
 
לגבי טכניקה העבודה
 
קומיקס מהסוג הזה, ויוצר קומיקס שמאד אהוד עליי הוא לואיס טרונדהיים הצרפתי, המצייר ממש כך, את חבריו ומכריו כחיות (אבל מי שהתפרסם בזכות זאת הוא ארט שפיגלמן הצייר והכותב של הקומיקס הנהדר למבוגרים “מאוס” על סיפור הצלתו של אביו ממחנות ההשמדה הנאציים- שני היוצרים מאד מומלצים לדעתי למי שאוהב\ת קומיקס|) 
אז קומיקס מהסוג הזה בדרך כלל צובעים במחשב בתוכנה שנקראת פוטושופ. בגלל, שבמהלך היום אני עובדת רוב הזמן מול מחשב (ממש במקצוע אחר!) החלטתי לצבוע את הכל בטושים. כן, ממש טושים אלכוהולים
ואם צריך לעשות שיפור בפוטושופ. אז כך זה נראה:
אוטובוס מיצי ואילונה
דף צביעה בטושים
עכשיו כמה הערות לתהליך העבודה: כי צריך לצלוח כמה משוכות ביצירה של סיפור מצויר או רומן גרפי, או בשם העממי – קומיקס!
דבר ראשון, הוא הסיפור. אם אין סיפור טוב וקוהורנטי כלומר, עם התחלה ברורה, אמצע מותח וסוף עם רזולוציה – אין טעם בכלל לצאת למסע של הציור של הדפים.
ולכן, קיימים החששות שהסיפור לא טוב – ועליהם צריך להתגבר. דבר חשוב הוא לתת למישהו חיצוני לקרוא את הסיפור ולשמוע את דעתו\ה… אפילו לתת לכמה אנשים (ובכלל טוב לאסוף מכרים ומכרות הם לא חייבים להיות חברים טובים ממש ורצוי אפילו שלא יהיו, כאלה שיש להם\ן דיעה ורקע אמנותי ויכולים לנסח יותר  מחצי מילה שתסביר את הדיעה שלהם – כי כלל גדול הוא- שדברי חכמים בנחת נישמעים- ומי שזורק לכם שזה “מעולה” או “לא טוב” ולא מוסיף נימוקים והסברים – עדיף שילך לראות טלויזיה) כלומר דיעות כאלה לא עוזרות בכלום…
משוכה נוספת (או עכבה) היא הטכניקה. אצלי בצורה אישית, הכל מגיע כחבילה אחת: כשיש לי רעיון וסיפור איכשהו מתגלה לי גם הטכניקה “בעיני רוחי” כלומר, אם פה החלטתי על טושים אלכוהוליים ופוטושופ לשיפור, הרי זה בגלל שרציתי ויז’ואל מסוים ומיוחד שישלב צביעה ידנית עם עבודה ממוחשבת… ובכן, צריך שכל אחד\ת יגלה על עצמו\ה לבד, איך ההחלטה הזאת מתקבלת באופן אישי.
 
אבל זה חשוב, ואפשר להתיעץ עם עוד אנשים.
 
והמשוכה האחרונה, היא מה יהיה אחר כך? וזאת שאלה השאלות שמפריעה ליוצרים בעיקר בארץ.
מה אחרי שהכל יהיה מוכן? אני אוציא לאור את הספר לבד? מי יקנה אותו?
 
וכאן, ואת זה גיליתי בגילי המאוחר (אבל גם בעומק כשהייתי צעירה חשבתי כך) מזה, צריך להתעלם לגמרי!!
כי אין כמו ההרגשה, שעשית יצירת אמנות שלמה לבד, (בעזרת הקב”ה כמובן) והיא גמורה כספר שלם. ומוכנה. השיקול הפרגמטי יכול למנוע מהיצירה לצאת לאור (ספר או סרט) בשלב ההתחלתי. צריך לחשוב על כך כדרך מפותלת שמתחילים לצעוד בה, אבל אין לראות מה מעבר לפינה הבאה בשביל
ובינתיים נהנים מהנוף, והאויר הפתוח, ותמיד יש הפתעות בהמשך הדרך (אלא אם כן, מישהו הזמין את הספר ושילם מראש) וכך, אחרי שיש סיפוק מלא מזה שזה מוכן אפשר לחשוב (ואולי גם יהיו רעיונות קודם) איך לשווק ולהפיץ את הספר.
במקרה שלי, לשמחתי: כך ראיתי מסרטי האנימציה שעשיתי – בסוף זה מגיע לפסטיבל נחשב. ובמקרה של ספר: אפשר לקחת דוגמא טובה מאמנים נחשבים בעבר כמו ואן -גוך למשל. האיש היה קם בבוקר ויוצא לצייר בחוץ ומה שהעסיק אותו, זה מתי יגמרו לו הצבעים והבדים ולכן כתב לאחיו תיאו כדי שירכוש עבורו את החומרים שיוכל להמשיך בציור.
ואן-גוך האמן השאיר אחריו ציורים רבים ששוים מיליונים, אך הוא מת בחוסר כל. הוא דוגמא לנחישות והתמדה וצורך.
אם בוער הצורך ביצירה תכונות חשובות נוספות הן נחישות והתמדה…
כלומר, לא שהצעתי לכולם פה, לצייר ספרים ןלמות בחוסר-כל (חס ושלום) אלא לראות כדוגמא אמן=אמת שחי חיים עם טעם למרות שללא הישג חומרי בחייו.
 
בהחלט חשוב להנות.

איור של שתי הדמויות שלי עם הארנב של המאייר והקומיקסאי האהוב עליי- לואיס טרודהיים (שגם מציייר חיות כבני אדם)

תוספות מאוחרות:

קומיקס עם מיצי ואילונה משנת 2005

Posted on Leave a comment

קומיקס תהליך העבודה שלי

דף 1 מקומיקס חנה הנביאה
דף קומיקס מהסקטשבוק
דף קומיקס מהסקטשבוק

באמת, בער בי לכתוב על חנה הנביאה (לאחר תאונת דרכים מסתורית שעברתי כבר פעם שניה בדרך לדייט, לאותו בחור ולאותו מקום, שבה מישהו דרס לי את האופניים לגמרי, אך אני ניצלתי) ונסעתי לבקר בקבר שמואל הנביא בדרך לגבעת זאב בירושלים.

קבר שמואל הנביא בגבעת זאב בירושלים

אני מאד אוהבת קומיקס. אני זוכרת שבשנים הראשונות בבצלאל כל הזדמנות שהייתה לי, כמו חלון במערכת השעות, או סתם הפסקה הייתי עולה לספריה הגדולה (שהיא אוצר בפני עצמו באקדמיה הזו) ויושבת וקוראת ספרי קומיקס. רוב הספרים הטובים והמוצלחים לא נוצרו בארץ, כך שהייתי קוראת באנגלית, מעיינת בציורים של הספרים בצרפתית ומידי פעם פוגשת יוצרים ישראלים. אבל אלה היו בודדים ולא עמדו ברמה והתוכן שהספרים מחו”ל היו מספקים לי. אלה היו שעות של הנאה. ככה עברתי על כל הספרים של רוברט קראמב, את חוברות מאד הכרתי מהבית (משכן שלי)  אז רק דפדפתי קצת, הכרתי את לואיס טרונדהיים הצרפתי, (עם סיפרו המעולה ללא מילים לה-מוש שזה הזבוב)  ועוד ועוד.

זה לא שאני בקיאה מאד בסצנת הקומיקס העולמית שמשתנה, אבל את הקלאסיקות ומה שנמשכתי אליו, שזה בעיקר הומור הכרתי, שם , בבצלאל.

עם השנים, גיליתי שאפשר לקנות קומיקס באוזן השלישית בתל אביב (זה היה פעם היום כבר לא מוכרים שם) וגם בחנות ספרים לצרפתית שנפתחה אז מעל הדירה שהייתה לי, בכיכר מסריק בתל אביב. וכך, יש לי ספרים בצרפתית של יוצרים שאני לא יכולה לבטא את שמם אפילו…למרות שלמדתי כמה שנים צרפתית בתל-אביב. 

היוצרים הצרפתים שאת ספריהם רכשתי (וזאת הכללה עכשיו) מתאפיינים בציורים בטכניקה של צבעי-מים, כמו פעם.

על ספר קומיקס בדרך כלל, עובדים כמה אנשים: היוצר-כותב שכותב את הדיאלוגים ואת הסיפור, צייר הקומיקס – המאייר שיושב ורושם את הציורים, איש האינקינג, שעובר על האותיות בטוש שחור וגם מעצב גראפי ולפעמים יש אדם שצובע את הכל אם נעשית עבודה ממחושבת.

הפקה שלמה. ולכן , הספרים מחו”ל הם ברמה גבוהה כ ל כ ך כיון, שכל אחד מהשותפים הוא בעל-מקצוע מיומן

את הציפורניים שיש לי ובקבוק הדיו אני שומרת להזדמנויות מיוחדות. היום אני עושה את העבודה בעזרת טושים של מיקרון בעוביים שונים, טושים מיפן שקניתי באינטרנט ושעלו פרוטות ועיבוד ממוחשב בפוטושופ. בספר סיפור רחל המקראי בקומיקס מוזיקליסיפור רחל המקראי בקומיקס מוזיקלי השתמשתי גם בדיו ניהונגה שהבאתי מהטיול ביפן, וצבעתי קצת אפורים ושחורים על כל דף.

אני באופן אישי משתדלת למזער את העבודה הממוחשבת, ומעדיפה לעבוד ידנית על הרבה דברים מה שגורם לדרכים יצירתיות בפתרון של הצבע.

כעת אדגים כיצד אני מציירת את הספר הבא שלי “חנה הנביאה” על אימו של שמואל הנביא.

דף קומיקס מהסקטשבוק

את הציור עצמו והטקסט ביחד אני רושמת בתוך ספר סקיצות רגיל לגמרי עם עפרון רגיל. החלוקה לפריימים על הדף חשובה. אך זה לא משנה, כי גם את הקוים הלא ישרים וגם את חלק מהטקסט והפונט אחליף בפוטושופ למשהו יותר מסודר ומעוצב.

מה שלי חשוב, שהציור לא יהיה עם הרבה שגיאות (ויהיה יפה!) ואחר כך אחרי האינקינג הכל יהיה ברור למתבונן\ת.

 

קומיקס למה אני לא ישנה בלילה

בשלב הבא, אני עוברת עם הטושים על הקוים. מחליטה על קו אחד, למשל במקומות בהם יש לי כמה קוים בעיפרון, אני בוחרת את הקו הטוב ועוברת עליו בטוש. ואחר כך, מוחקת את כל העיפרון עם מחק. שלא מלכלך ולא נימרח

זה אחרי האינקינג ולפני הצביעה 

בשלבים הבאים, סורקים את הציורים למחשב. מתקנים את הלבן והשחור (לבן-לבן ושחור – שחור) חותכים ומעמדים בתוך דף איי4 אני מנקה גם את הקוים הלא-ישרים בין הפריימים ומחליפה אותם בקוים ישרים ואחרי העריכה הלשונית של הטקסט אוכל לבחור פונט ולכתוב את הכל בצורה מסודרת.

בשלב הצביעה טרם החלטתי אם אצבע בצבעי מים וחלק בפוטושופ – כיון שזה הולך להיות ספר צבעוני- או שאשלב בין דיו יפני וצביעה ממחושבת.

צריך לעשות טסט כמו בכל דבר אמנותי.

דף 12 מקומיקס חנה הנביאה
דף 1 מקומיקס חנה הנביאה

פוסט מהפייסבוק

אתנחתא מכל פירורי המחק.
קטע מהעמוד השני בנובלה הגרפית הזאת, שלצערי ניפתחת באונס של אשה על ידי חופני בן עלי, שהיה בנו של הכהן הגדול והוא ואחיו פנחס מוגדרים על ידי המקרא כ”בני בליעל”. כלומר, כבר אז ניצלו את השררה והיו דואגים לקבל את החלקים הטובים ביותר בקרבנות וגם שכבו עם נשים שבאו להתפלל.
“אין חדש תחת השמש” וגם “עולם כמנהגו נוהג” (קהלת) אבל, זה לא העיקר.
חנה שהתפללה לצאצאים, הבטיחה כי הבן שיולד לה יהפוך למשרת בקודש ונזיר ה’ ” ומורא לא יעלה על ראשו” ואכן, הקב”ה נענה לתפילתה והיא יולדת את שמואל. וכשהנער קצת גדל, מביאה אותו למשכן בשלה והוא הופך למשרת בקודש תחת חינוכו של עלי, הכהן הגדול. הסיפור המרתק ממשיך, לא המצאתי כלום, מוזמנים לעיין בספר שמואל א, כיון ששמואל גדל להיות שמואל הנביא והוא זה שמכתיר את שאול המלך, המלך הראשון לבני ישראל שמתחיל את שושלת המלוכה בעם. וכידוע, שמואל יצא מחלציה של חנה הנביאה, לאחר שהתפללה לבן ולאחר מכן, היא ממשיכה ללדת עוד שני בנים ובת וגם מקימה לנו את הלכות התפילה – עד היום! דמות חשובה !ת
לשם שינוי, זה יהיה גם בצבע..

פוסט מהפייסבוק

חנה הנביאה היתה חלק משבע נביאות המוזכרות בתנ”ך. דמותה החשובה, כמעט ואינה מודגשת בספרות המקרא. למעשה הקימה את הלכות התפילה הנהוגות עד היום. (אתמול כאשר רציתי למצוא היכן היא קבורה, כמעט והתבלבלתי עם חנה ושבעת בניה הקבורה בצפת). חנה היתה אימו של שמואל הנביא וקיברה נמצא יחד איתו, בהר הזיתים בירושלים.
זה מה שכתוב באתר של הר הזיתים:
כרטיס נפטר: חנה
חנה , נולדה ב לא ידוע. נפטרה בתאריך יז אלול תרמב
על מצבתה נכתב:
“פנ האשה הצנועה מ’ חנה בר’ ישכר נלבע יז אלול תרמב תנצבה “

חנה היתה עקרה ואישתו של אלקנה מרמתיים. פנינה “צרתה” היתה מציקה לה הרבה על עיניין זה. אך אלקנה שאהב אותה, היה נוהג לנחם אותה. עד שעלי הכוהן השגיח באישה המזיזה שפתיה בלא קול בבית המקדש. וחשב שהיא אשה שיכורה.

“וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר: יְהוָה צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה, וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. (שמואל א’ פס ט-יג)

חנה מצטדקת בפני עלי הכוהן: “וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה. “
מכאן אנו מוצאים את הלכות התפילה נהוגות עד היום:
“וחנה היא מתפללת על ליבה” – שצריך המתפלל לכוון ליבו.
“רק שפתיה נעות” – שצריך להניע את השפתים על פי המילים בתפילה.
“וקולה לא ישמע” – שצריך להתפלל בלחש, ואסור להגביה את הקול בתפילה.
“ויחשבה עלי לשיכורה” – שאסור להתפלל שתויי יין. (מתוך ויקיפדיה, הערך חנה)
לפעמים אני נדהמת מחשיבות הנשים הנביאות במקרא, וכמה קצת מוקדש להם בספרות. כמובן, שחנה חוזרת הביתה ומתעברת ויולדת את שמואל “כי מה’ שאלתיו”
“תפילת חנה” היא חלק מהתפילה הנאמרת בבוקר.