נוצה בודדה במסעו במעלה הזרם למסירת בקבוק השיקוי המכושף- חלק 4

ציפור קטנה עם מקור חד וארוך דילגה על אחד הענפים של העץ שלמרגלותיו ציפור כחולה היתה שרועה. יונקת הדבש הקטנה התחילה לזמר בקול חד וצפצפני מיזמור של בוקר.

הנערה השוכבת פקחה את עיניה. חיוך דק הסתמן בקצות השפתיים שלה. יונקת הדבש סיימה לזמר והתעופפה בקול משק כנפיים חד, אל אחד השיחים האחרים. נוצה בודדה עקב אחרי המראה מהמקום שבו כרע על רגליו. ״זה הזמן להתגלות לפניה שוב״ חשב בשקט. שריריו היו דואבים מהישיבה הממושכת בקור הלילה והוא השתוקק לקום ולחלץ עצמות. נוצה בודדה גם חשב שעליו לפעול בזהירות רבה, כדי לרכוש את אמונה של הנערה מחדש.״ החיפזון לא טוב כרגע״ חשב. הוא נשאר במקומו עדיין מוסתר מעיניה של ציפור כחולה וצפה על המתרחש.

ציפור כחולה, התרוממה ממשכבה הנוח ושהתה כמה רגעים שעונה על מרפקיה.

״כנראה, עדיין יש לה סחרחורת״ חשב נוצה בודדה, שעקב אחרי המתרחש ממחבואו.

אחר כך, ציפור כחולה התרוממה ונחה על ברכיה. היא הניחה את כלי המים הריק ליד רגלה, הרימה יד אחת, וגיששה אל המקום שבו קיבלה את המהלומה. היא מיששה את ראשה שכנראה עדיין היה כואב. ציפור כחולה ישבה ישיבה נוחה על הברכיים והתבוננה מסביב על הבוקר הנהדר שניפרש לפניה ביער.

נוצה בודדה חשב מהר ״עכשיו, עכשיו, עכשיו אני צריך להתגלות לפניה באקראי״ הוא דירבן את עצמו לקום מהר במקום מחבואו המוסתר. עקף בחשאי את אחד העצים משמאל, ופנה ימינה כדי להופיע לפני ציפור כחולה לפי תכניתו המקורית ״באקראי״.

הנערה הייתה שקועה בעצמה כשנוצה בודדה הופיע לפניה. יושבת על הברכיים על מצע העלים ששימש לה לשינה. היא עדיין לא קמה לגמרי מהשינה העריבה שחטפה.

נוצה בודדה עשה את עצמו מופתע. ״אה, הנה את! חיפשתי אותך כל אתמול בערב, כדי להביא לך פירות אדומים שיצאתי ללקט מהשיח. ולא מצאתי אותך באף פינה של היער… אחר כך, הלכתי לישון ליד הקאנו שלי וקיוויתי שלא התרחקת. הבוקר, אמרתי לעצמי שאעשה עוד סיבוב ביער לפני שאני ממשיך בדרכי במעלה הזרם של הנהר…״ כאן נוצה בודדה עצר ובחן את פני הנערה היטב, כדי למצוא שביב של תגובה או רגש כלפיי מה שאמר. ציפור כחולה ישבה עדיין בפנים קפואות ושלוות. נראה שכל הסיפור שלו לא נגע אליה כלל.

״הלכת ללקט פירות מהשיח?״ היא שאלה בקול רפה.

״כן!״ נוצה בודדה שמח כשנידבקה לפרט הזה מהסיפור שלו. (״כנראה רעבה הנערה המסכנה שלא אכלה כלום מאז אתמול״ חשב לעצמו )

״כן, כן! הפירות עדיין אצלי מחכים לך! בואי איתי אל גדת הנהר״ נוצה בודדה הושיט לה יד וחיכה שתתפוס אותה, תתמך בו ותתרומם.

הנערה המשיכה להביט בו בשקט.

״שמרת לי פירות אדומים?״ היא חזרה על השאלה.

נוצה בודדה שמט לאט את היד המושטת שלא שימשה כתמיכה לנערה ואמר ״שמתי אותם על ענף גבוה ליד הקאנו. בואי נלך לשם יחדיו״.

ציפור כחולה חככה בדעתה כמה רגעים. ולבסוף, התרוממה באיטיות על רגליה. נוצה בודדה פנה לעבר סבך היער ובעזרת הפיגיון הקצר שנשא מתחת לחגורה התחיל כובש שביל חדש שיוביל את שניהם בחזרה לגדת הנהר.

בכוונה לא פנה לאחוריו, רק הרגיש כאילו עינים נעוצות לו בגב, שהנערה הולכת בסמוך אליו. מידי פעם שמע את נשימתה הרדודה. כנראה לא הרגישה טוב, חשב, ואינה אומרת דבר. הוא השתדל להקל עליה את הדרך וקיצץ ודרס כל שיח קוצני או מסוכן שנחשף לפניו. הם צעדו מרחק לא גדול, והצמחיה הפכה לדלילה עד שגדת הנהר התגלתה לעיניהם. מכאן, הדרך היתה קלה יותר מכיון שנוצה בודדה צעד בתוך אפיק הנהר הרדוד בתוך המים, והתקדם במהירות אל הקאנו שהיה מונח צמוד לכמה סלעים שייצבו אותו על הקרקע על גדת הנהר הגבוהה.

נוצה תמך בנערה כאשר טיפסו שניהם על הסלעים החלקלקים והתישבו לבסוף ליד הקאנו. הוא התרומם אחרי כמה רגעים וניגש אל הענף שעליו שמר לציפור כחולה את מנת הפירות האדומים.

הנערה האינדיאנית פתחה את עלה הבננה המקופל והתחילה אוכלת בשקט. נוצה בודדה הביט בה בשביעות רצון.

״עכשיו היא אוכלת את ארוחת הערב שחיכתה לה אתמול״ חשב. ״מזל שמצאתי אותה ושהיא הסכימה להצטרף אליי בשנית״. נוצה בודדה קצת שכח את המשימה העיקרית שלו שהביאה אותו בכלל לחלק הזה של הנהר. הכל יכול לחכות, כיון שהידיד הזקן לא נימצא בסכנה, כפי שנוצה בודדה הבין. וכמה ימים לכאן או לכאן, שבהם תוכל הנערה להחלים לא ישנו לו כלל.

נוצה בודדה נגע באקראי בבקבוק השיקוי המכושף שעדיין היה תפור לחלק הפנימי של חולצת הכותנה שלבש. הבקבוק היה קר למגע. החפץ הזה, נטול הרגשות יגיע בזמן הנכון אל יעדו ואילו ציפור כחולה, הנערה האינדיאנית שישבה לפניו אוכלת פירות אדומים ששמר לה, מילאה את כל מחשבותיו. כאן היא נמצאת מולו עד שיביא אותה למקום מבטחים.